[לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מאמר זה הוא מאמר המשך למאמרי: "אגדת החורבן ומשבר הקורונה", שראה אור אתמול.
שני ממדים לדברי רבי יוחנן "אשרי אדם מפחד תמיד", כמו שני צדדים למטבע:
- הממד האחד פורט במאמר הקודם, ובו הסברתי כיצד האגדות מלמדות על מציאות חיי האדם העלולה תמיד לצאת משליטה ומתנהלת כמערכת מורכבת על סף הכאוס.
- הממד השני הוא המלמד על אופק התקווה הטמון בהבנת טבעה המורכב של המציאות.
בניגוד לאמירה הרווחת "ירידה לצורך עליה", רבי נחמן מברסלב היה נוהג להדגיש את התקווה הטמונה דווקא במשבר הנפילה ולכן לימד על משמעות "העלייה לצורך ירידה". ישנם אנשים שיראו בדיבור הזה לא יותר מהזיה ברסלבית. אלא שהם כבולים ככל הנראה לפרדיגמת חשיבה לינארית שבה באמת קשה לראות את פוטנציאל הבשורה הטמון דווקא במה שקורה לאדם בחוויית הנפילה.
[למאמרו של האלוף גרשון הכהן: "אגדת החורבן ומשבר הקורונה", לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סף הכאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ליניאריות', לחצו כאן]
הבשורה הטמונה בנפילה, כרוכה במה שאדם יכול לגלות על עצמו ועל המציאות, דווקא מתוך המשבר, למידה וצמיחה שאין לה יכולת להתרחש שלא מתוך עומק המשבר. מדובר למעשה בפרדיגמה פסיכולוגית ופרקטית ממש שונה מזו הרווחת בהשקפת העולם המודרנית, המבקשת לייצב את חיי האדם, החברה והמדינה על מסילה יציבה.
מערכת הנדסית טכנית שהתרסקה, לא מצמיחה מתוך עצמה יותר מאשר חיפוש טכני למקור התקלה. רכבת שהתהפכה בדרך לא אומרת כלום על טיבו של היעד אליו הייתה מיועדת להגיע.
בתופעות האדם והחברה שאינן מכניות, הנפילה וההתרסקות מזמינות בחינה מחודשת על מכלול רחב הכולל בחינת עומק לתכלית היסוד.
ההשקפה הברסלבית, הטמונה בסמוי, גם באגדות החורבן, מציעה תפיסה דינאמית: עליה -ירידה -עליה -ירידה, בהתפתחות תהליכית שאינה נתונה במעגל צפוי ידוע מראש.
מה שקורה לאדם עם הנפילה, הוא פוטנציאל להתפתחות במסלול חדש שלא היה ניתן להמשגה ולהתוויה אלא בכוח מה שעבר על האדם מתוך הירידה, בעוצמת הנפילה. סוציולוגיים שהכירו בקפיצה הבלתי לינארית כינו את ההתהוות המתרחשת במצב כזה במילים: 'התהוות' - "emerging phenomena".
[לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]
מדובר למעשה בשני סיפורים קוסמולוגיים שונים. הסיפור המודרני שואף לייסד חברה ומדינה על מסילת חוקיות קבועה ויציבה:
- סטייה מן המסילה נתפסת כתאונה המבקשת להשיב מצב לקדמותו.
- הסיפור האחר, זה המבוסס על קוסמולוגית אגדות החורבן, רואה את המציאות כנתונה בכל יום להתהוות מתחדשת. כנאמר בתפילת שחרית: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל... המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית." גם זריחת החמה הנראית כנתונה ברוטינה יציבה, אינה מובנת מאליה. בכל יום הכל מתהווה מחדש; וגם הבוקר, האל נאבק קשה להוציא חמה למסלולה.
זה אומר, שמעבר למראית העין של סדר יציב, הכל פתוח, הכל דינאמי, נתון בכל יום להתחדשות, לקראת חורבן או לקראת גאולה. לאדם בורגני מודרני, סיפור כזה מעורר בעתה, הוא לא יכול להיפרד מכמיהת היסוד ליציבות. מצד שני דווקא לאדם שסבל ירידה וחורבן יש בסיפור הזה פתח לתקווה גדולה: אם הכל דינאמי אז גם מן הנפילה יש תקומה; ואף יותר מזה, טמון בה פוטנציאל לבניית משהו חדש.
ליסוד ההיגיון הזה, ניתן בתפילת חנה ביטוי ראשוני: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל. ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם." (שמואל א', ב') במעגל הדינאמי הזה, אם העשיר יכול ליפול גם ההפך יכול לקרות - העני יכול לעלות ולהתעשר וכאן התקווה הטמונה בקוסמולוגיה הדינאמית. אם המציאות עלולה תמיד לצאת משליטה, הרי היא יכולה לצאת משליטה גם לבעלי העוצמה, גם לאימפריה הרומית.
אם מאורע אחד שולי כמו קמצא ובר קמצא, יכול לחולל נקודת תפנית, להתהוות בלתי צפויה, זו גם הבשורה לחתרן הרדיקלי השואף בפעולה יזומה, לחילול הטלטלה בציפייה שתבשר בכנפיה פתח למציאות חדשה. זה אכן יסוד רעיון המהפכה והמאבק מהסוג שאותו מכנים המאמינים האסלמאים ״אל מוקאמה״; ויסודו בקוסמולוגיה דינאמית שמבקשת למצות את הפוטנציאל הגלום בהוצאת המערכת ממסלולה.
כך בראיון מכונן, באוקטובר 2018, שנערך עם יחיא סינואר, ענה על השאלה המסכמת : "נראה שיש לך אמונה?" בתשובה הפשוטה: "אני רק יודע שהגיע הזמן לשינוי."
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: "אל-מוקאמה" - רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה', לחצו כאן]
[בתמונה: יחיא סינואר: "אני רק יודע שהגיע הזמן לשינוי"... למקור תמונתו של יחיא סינואר משמאל, לחצו כאן]
כאן, ניתן למצוא מפתח פרשני לאגדת חז"ל על הולדת המשיח עם החורבן בתשעה באב. "ביום בו חרב בית המקדש, נולד הגואל.
מעשה באדם אחד שהיה עומד וחורש, געתה פרתו. עבר עליו ערבי אחד ושמע קולה. אמר לו: מי אתה? אמר לו: יהודי אני. אמר לו הערבי: יהודי, יהודי ! התר פרתך והתר מחרשתך, למה? אמר לו: מפני שבית המקדש של היהודים חרב. מנין אתה יודע? אמר לו: מתוך געיית פרתך. בינתיים געתה הפרה פעם שנייה. אמר לו הערבי: יהודי, יהודי ! אסור פרתך ואסור מחרשתך, שהרי נולד משיח, מושיעם של ישראל...(ירושלמי, ברכות ב')
ראוי לשאול מדוע בחרו חז"ל להעניק לערבי את התפקיד החשוב של מי ששומע ויודע לפרש את געיית הפרה בהקשר לחורבן המקדש וללידת המשיח. על רקע הדיון עד כאן העניין קשור אולי בכך שהערבי בניגוד ליתר תושבי האימפריה הרומית, היה מאלה שהמשיכו להחזיק בסיפור שתרבות רומא ביקשה לדחוק ולהרחיק. זו התקווה הגדולה הטמונה דווקא במוכנות להכיר בדינמיקה המטלטלת את המציאות.
[לאוסף המאמרים העוסק ב'התהוות' ובהשלכותיה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), סף הכאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), ליניאריות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
- גרשון הכהן (2017), "אל-מוקאמה" - רעיון ההתנגדות כביטוי אמונה', ייצור ידע, 10/11/17.
- פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
אכן עליה לצורך נפילה…..
כאשר אתה עולה במדרגה,כאשר אתה נופל,אתה לא נופל לתהום,אתה נופל במדרגות שכבר הצלחת לטפס.כך העליה שלך מתחזקת.המיומנות וההבנה של ההעליות והירידות מקבלות משמעות שונה לחלוטין.